<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף נז.</h2>
שנינו בפרק הערל (יבמות ע' א') הערל וכל הטמאים אף על פי שהם אסורים מלאכול בתרומה נשיהם ועבדיהם אוכלין, פצוע דכא וכרות שפכה הם ועבדיהם אוכלים ונשיהם לא יאכלו ואם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכלו וכן מסקינן בפרק הבא על יבמתו (נ"ז א'), וכן אם נשא בת גרים הרי זו אוכלת, פצוע דכא כהן שקידש בת כהן אינה אוכלת (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ז הל' י"ב—י"ד) כך הגירסא כפירוש רבינו חננאל (נ"ו ב' תד"ה מן) ואומר שם שנחלקו בה ולא נפסק הלכה כדברי מי.
<h2>דף סו:</h2>
תניא בתוספתא דתרומות (פ"י ה"ט) ממלא כהן נר שמן שריפה ונותנו לישראל לעלות בו לעלייה ולהכנס בו לחדר לעשות בו צרכי הכהן אבל לא צרכי ישראל ואם היה שותף עמו מותר, וישראל שהיה אורח אצל כהן והדליק לו שמן שרפה ועמד הכהן והלך לו אינו חייב לכבות את הנר עד שיתכבה מאליו, וטובל הישראל פתילה בנר הכהן ומדליקה לילך בה (רמב"ם תרומות פי"א הל' ט"ז—י"ז) כדאיתא בירושלמי (תרומות פי"א ה"ה). שנינו בסוף מסכת תרומות (פי"א מ"י) מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפילין ועל גבי החולים ברשות כהן, שהנאה של כילוי אסורה לזר (יבמות ס"ו ב' תד"ה לא), בת ישראל שנשאת לכהן והיא למוד[ה] לבא אצל אביה אביה מדליק ברשותה, מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בבית האבל אבל לא בבית המשתה רבי מאיר אוסר כאן וכאן רבי שמעון מתיר כאן וכאן, וטעמו של ר' שמעון מפרש בירושלמי (שם) שאין חוששין שמא יסתפקו ממנו בבית המשתה מפני נקיון כליהם אין נוגעין בו ובבית האבל מפני שאין להם פנאי מפני האיבול (עי' רמב"ם שם הל' י"ט) ובירושלמי פוסק כרבי שמעון.
<h2>דף סז:</h2>
שנינו בפרק אלמנה ביבמות העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין, העובר כיצד בת ישראל המעוברת מכהן לא תאכל בשביל העובר, ובת כהן המעוברת מישראל אסורה לאכול מפני העובר שנאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה פרט למעוברת (רמב"ם תרומות פ"ח הל' א'—ב'). היבם כיצד בת ישראל הזקוקה ליבם כהן לא תאכל שנאמר וכהן כי יקנה נפש וזה עדיין לא קנה אותה, ובת כהן הזקוקה ליבם ישראל אסורה מפני יבמה שנאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה פרט לשומרת יבם (שם הל' ה'). האירוסין כיצד בת כהן שנתארסה לישראל אסורה לאכול שהרי יש לו בה קניין ובת ישראל שנתארסה לכהן לא תאכל עד שתכנס לחופה שמא תאכיל לבני בית אביה כמו שביארנו (ל"ת רנ"ה) (לשון הל' ז' שם). החרש כיצד כהנת שנשאת לחרש ישראל לא תאכל שהרי קונה בתקנת חכמים שתקנו לו נישואין, ובת ישראל שנשאת לכהן חרש לא תאכל שהרי אינו קונה מן התורה שאינו בן דעת (שם הל' ט'). ואשת חרש שילדה ממנו הרי זו אוכלת בשביל בנה (שם הל' י'). בן תשע שנים ויום אחד כיצד מי שנשאת לכהן והוא בן תשע שנים ויום אחד אף על פי שביאתו ביאה אינה אוכלת בתרומה בשביל הקטן שאינו קונה עד שיגדיל, ואם נבעלה לבן תשע הפסול לה הואיל וביאתו ביאה נפסלה מן הכהונה ואסורה לאכול (ע"פ הל' י"א שם). וכל אילו שאין מאכילין אותם בתרומה של תורה כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם גזירה שמא יאכילנה בשל תורה (ע"פ הל' י"ב שם).
<h2>דף ע.</h2>
שנינו בפרק הערל (יבמות ע' א') הערל וכל הטמאים אף על פי שהם אסורים מלאכול בתרומה נשיהם ועבדיהם אוכלין, פצוע דכא וכרות שפכה הם ועבדיהם אוכלים ונשיהם לא יאכלו ואם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכלו וכן מסקינן בפרק הבא על יבמתו (נ"ז א'), וכן אם נשא בת גרים הרי זו אוכלת, פצוע דכא כהן שקידש בת כהן אינה אוכלת (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ז הל' י"ב—י"ד) כך הגירסא כפירוש רבינו חננאל (נ"ו ב' תד"ה מן) ואומר שם שנחלקו בה ולא נפסק הלכה כדברי מי.
כהן ערל אסור לאכול בתרומה מן התורה כדתניא בפרק הערל ביבמות נאמר תושב [ו]שכיר בתרומה ונאמר תושב [ו]שכיר בפסח מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בה ואם אכל לוקה, גרסינן בתחלת פרק הערל (ע"ב א') אמר רב הונא משוך מותר לאכול בתרומה ואף על פי שנראה כערל ומדברי סופרים צריך שימול אותו [פעם] שנייה עד שיראה מהול, ותניא שם הנולד מהול אוכל בתרומה והטומטום אינו אוכל בתרומה מפני שהוא ספק ערל ואנדרוגינוס מל ואוכל (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ז הל' י'—י"א ע"ש).
<h2>דף פב.</h2>
בפרק הערל (יבמות פ"ב א') תניא שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אילו לתוך אילו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך תרומה נפלה וא"ר יוחנן אף על פי שלא רבו חולין על התרומה במה דברים אמורים אליבא דרבנן שאומרים תרומה בזמן הזה מדבריהם (ע"פ רמב"ם תרומות פי"ג הל' י"ד) כדאיתא בפרק אילו עוברין (פסחים מ"ד א') ובמסכת נזיר (ל"ז א') אבל אליבא דרבי יוסי דסדר עולם (יבמות פ"ב ב') עד שירבה חולין על התרומה, ואומר שם כי רבי יוחנן סובר כרבי יוסי.
<h2>דף צט:</h2>
מסקינן בפרק נושאין על האנוסה שאין חולקין תרומה בבית הגרנות לעבד שמא יראו אותו העוברים בשדה ויעידו עליו שהוא כהן, ולא לאשה שמא תתגרש וגם מפני הייחוד, וגם לא לחרש שוטה וקטן, וכולם משלחין להם בבתיהם וחולקין להם כשאר קדשי הגבול, והנושא אשה שאינה הוגנת לו קנסו אותו שלא יחלוק בבית הגרנות עד שיגרשנה וגם לא ישלחו לביתו כלל (ע"פ רמב"ם תרומות פי"ב הל' כ"ב).
